יוסי בנאי היה מהאמנים הרבגוניים ביותר שידעה ישראל ואולי אף הגדול מכולם. שחקן תיאטרון וקולנוע, בדרן, זמר, פזמונאי, קריין, סופר ועוד. הוא נחשב כמי שהשפעתו על התרבות הישראלית היתה רבה ביותר. ובכל התחומים בהם עסק הוא הטביע חותם עמוק: שחקן תיאטרון מוערך ע"י הקהל והמבקרים, כותב מערכונים (עבור אחרים ועבור עצמו) שתרמו רבות לשפה העברית המדוברת, פזמונאי שנון וזמר בעל קול חם ועמוק עם יכולת הגשה מיוחדת. לא לשווא הוא זכה לכינוי "גדול האמנים הישראליים של הדורות האחרונים".

יוסי בנאי נולד וגדל בשכונת מחנה-יהודה בירושלים למשפחה מרובת ילדים ודלת אמצעים. הוא לא סיים את לימודי בית הספר היסודי והרחיב את השכלתו בעצמו. את אהבתו לתיאטרון הוא רכש כשנהג להסתנן להצגות תיאטרון ובהשפעת אחיו הבכור, השחקן יעקב בנאי.

עם גיוסו לצה"ל בסוף שנות ה-50, היה בנאי בין חברי המחזור הראשון של להקת הנח"ל, יחד עם דובי זלצר, יונה עטרי, גאולה גיל, שמואל שי ואחרים. הוא לקח חלק בתכניותיה הראשונות של הלהקה, בעיקר כבדרן.לאחר שחרורו הוא התקבל ללימודים בבית-הספר למשחק של תיאטרון "הבימה" והצטרף כשחקן לתיאטרון, בתחילה כניצב ולאחר מכן כשחקן מן המנין. באותה התקופה היה יוסי בנאי במאי בשתי תכניות של להקת הנח"ל: "בדרך כלל" ו"שמש במדבר".

לאחר מספר שנים נסע יוסי בנאי לצרפת, שם ספג את האהבה לשאנסונים הצרפתים, שרבים מהם הוא שר בעברית בתרגומיה של נעמי שמר ותרגומיו הוא. לאחר חזרתו ארצה, הוא החל לשחק במרבית התיאטראות בארץ במחזות והצגות, ביניהם ניתן למנות את "רביזור", "אדי קינג", מראה מעל הגשר", "מעגל הגיר הקווקזי" ורבים אחרים. הוא הרבה לשחק במחזותיו של ניסים אלוני, כמו "בגדי המלך" והכלה וצייד הפרפרים" ואף הקים בתחילת שנות השישים עם ניסים אלוני ואבנר חזקיהו את "תיאטרון העונות" שלא שרד זמן רב.
יוסי בנאי העלה גם מופעי בידור רבים, לבד ועם שותפים, כגון "תל אביב הקטנה" עם יונה עטרי ואבנר חזקיהו, "ילדות קשה" ו"נישואין נוסח גירושין" עם רבקה מיכאלי, "אין אהבות שמחות" (מופע שירי ז'ורז' ברסאנס), "אני וסימון ומואיז הקטן", "שיכור ולא מיין", "שובו של הסוראמלו" ואחרים.

גם בקולנוע עשה יוסי בנאי חיל ובין הסרטים בהם נטל חלק ניתן למנות את "חבורה שכזאת" (עפ"י ספרו של פוצ'ו), "פורטונה", "ארבינקא" בכיכובם של חיים טופול וגילה אלמגור, "עליזה מזרחי" ו"חכם גמליאל".

חותם נוסף הטביע יוסי בנאי בכתיבה לשלישיית הגשש החיוור (עם גברי, אחיו) וכבמאי בכמה מתכניותיהם. הוא ביים את התכניות" קסיוס קליי נגד חלפון", "אופסייד סטורי", "עובדים עלינו עבודה עברית", "קרקר נגד קרקר" ו"כוסות רוח". כמה מהמערכונים המפורסמים ביותר של הגששים נכתבו על ידו כגון: 'קסיוס קליי נגד חלפון', 'הכה את המומחה', 'שיח מלאכים', 'אופסייד סטורי', 'שיח טבחים', 'חסכו ואמצו', 'חכם מימון', 'שחקן כדורסל', 'קרקר נגד קרקר' האלמותי, 'כבד אווז' ו'חתונת הדמים'. במערכונים הרבים יצר יוסי בנאי מטבעות לשון רבים שהפכו לחלק מהשפה העברית כגון: "ישראבלוף", "הצ'ופצ'יק של הקומקום", "שאל בני ונען", "מה שבע? מה כמה?", "אתה הבנת את זה ברוך?", "תהיה גבר, תשפיל את עצמך", "הלו, זה רדיו?", "אתה תהיה ברקוביץ', נשרק'ה" ועוד רבים אחרים.

כפזמונאי, חתום יוסי בנאי על להיטים רבים של הגשש, ובהם "ביום יפה הכל יפה", "ארץ משגעת", "המנגינה היא שקובעת", "אף אחד לא קם", "זמזם את החיים", "עובדים עלינו עבודה עברית", "זמזם את החיים" ו"עוזי עוזי". מלבד לגששים, הוא כתב לזמרים אחרים כמו השירים "דניאל" (אותו כתב על בנו וביצעה יהודית רביץ), "אני גרה מול הים" (ריטה), "יותר טוב ציפור אחת ביד" (אושיק לוי) "יש לי ציפור קטנה בלב (שכתב עם יגאל בשן, שאף ביצע) או "בין זכרון יוסף לשכונת הפחים" (גברי בנאי). בנוסף, כתב יוסי בנאי תרגומים לשאנסונים צרפתיים אותם גם ביצע, ובהם השירים "בונבונים", "האיש מהגז" בנוסף לשירים רבים שתרגמה עבורו מצרפתית נעמי שמר, כמו "אין אהבות שמחות", "לא אבקש את ידך", "מארגו" והלהיט "אהבה בת עשרים".

שירים נוספים אותם כתב וביצע, הפכו נכס צאן ברזל כמו "שיכור ולא מיין", "אני וסימון ומואיז הקטן", "ספירת מלאי", "מרוב אהבה" ו"אני שר להעביר את הזמן". בין השירים הבולטים שכתבו אחרים ניתן למנות את "בחולות", "הגבירה בחום", "דקה דומיה", "על כל אלה", "את הלילה שלך מרגיעים" ו"ערב עירוני".

יוסי בנאי היה ידוע כקריין רהוט, בעל היגוי מיוחד וברור. הוא שימש קריין בתסכיתי רדיו, בסרט הדוקומנטרי שהופק ב-1968 "ששת הימים", הפיק אלבום בו הוא קורא פרקי תהילים אך זכור בעיקר בסדרת הטלוויזיה התיעודית "עמוד האש" על תולדות הציונות.

בשנת 1998 זכה יוסי בנאי בפרס ישראל לתיאטרון. בנימוקים למתן הפרס נאמר : "יוסי בנאי מבטא בכישרונותיו, באישיותו, בעולמו היצירתי את השילוב המיוחד של שחקן, במאי, כותב ואיש הבימה הקלה. בסיפור חייו פוגשים אנו דובר ססגוני של הוויה ישראלית, ומייצג נאמן של אומנות הבימה בת שנותנו. לכל אורך דרכו בסמטאות ילדותו בירושלים ועד כתיבת המערכונים של הגששים, דרך גלריה רחבה של דמויות מהעולם הקלאסי, מוליך אותנו בנאי בכישרון, באומנות ובפשטות למחוזות מרתקים, קרובים ורחוקים..."

תפקידו האחרון בתיאטרון היה במחזה "כתר בראש" מאת יעקב שבתאי בתפקיד דוד המלך, שזיכה אותו בפרס השחקן הטוב ביותר בטקס פרסי התיאטרון הישראלי לשנת 2005.

יוסי בנאי נפטר בביתו ב-11 במאי2006 . בכל אולמות התיאטרון כיבד הקהל את זכרו ביום מותו בדקת דומיה. הוא הותיר אחריו אישה, שלושה בנים ושלושה נכדים. לאחר מותו יצא שירו האחרון "תרנגול כפרות" אותו הקליט זמן קצר קודם למותו.