דב זלצר הוא מן הפוריים שבמלחיני ישראל ופעילותו ניכרת בתחום המוסיקה הקלה, מחזות זמר, מוסיקה לתיאטרון ולסרטים, ואף גם מוסיקה לאולם הקונצרטים.

זלצר נולד ב- 26 בינואר 1932 בעיר יאסי ברומניה, והתחיל ללמוד נגינה בפסנתר בגיל חמש. כבר בגיל 14 הלחין את המחזמר הראשון שלו, שהועלה על במת 'התיאטרון המקצועי לילדים' בבוקרשט. הוא עלה ארצה בשנת 1948 במסגרת עליית הנוער, סיים את לימודי התיכון בבית-הספר של המוסד החינוכי בקיבוץ משמר העמק והמשיך את לימודי המוסיקה בקונסרבטוריונים של חיפה ותל-אביב.

ב-1950 התגייס לצה"ל והיה ממקימי להקת הנח"ל. בשנותיה הראשונות של הלהקה היה דובי זלצר האקורדיוניסט, המלחין הבלעדי, מנהלה המוסיקלי ומפקדה של הלהקה. לששת תכניותיה הראשונות של הלהקה הלחין דובי זלצר את מרבית השירים (כ-40 במספר), כשרבים מהם הפכו לחלק בלתי נפרד מהפולקלור הישראלי החדש. בין הלהיטים שכתב ללהקות הצבאיות ניתן למנות את 'ניאחז בכל משלט', 'יונתי בחגווי הסלע', 'הורה היאחזות', 'יא ירח' (להקת הנח"ל), 'בית מקדש' (להקת פיקוד הדרום) ו'הימים האחרים' (להקת פיקוד המרכז).

לאחר השחרור מצה"ל, למד קומפוזיציה וניצוח בניו יורק, ניהל וניצח על מספר להקות ותזמורות בארצות הברית ועסק גם בהוראת מוסיקה. בעת שהותו בארה"ב גם הקים את להקתה של גאולה גיל, חברתו ללהקת הנח"ל ואשתו הראשונה, שביצעה אחדים משיריו, ובהם 'דבר אלי בפרחים' ו'נערה ושמה כנרת'.
לאחר חזרתו ארצה, החל דובי זלצר בקריירה עניפה בכל שטחי המוסיקה. זלצר הלחין שירים לכ-20 מחזות זמר ובהם 'עוץ לי גוץ לי', 'איי לייק מייק', 'קזבלן', 'המגילה' ו'שירי החומש'. כמו כן, הלחין מוסיקה לכ-40 סרטים ישראלים ובינלאומיים ובהם 'שמונה בעקבות אחד', 'מלכת הכביש', 'ארבינקא', 'קזבלן', 'מבצע יונתן', 'המאהב', 'אני ירושלמי' ואחרים.

דובי זלצר גם חיבר יצירות סימפוניות רבות ובהן: 'הפיוט והנבואה של התנ"ך', שאותה ביצעה בשנת 1963 התזמורת הסימפונית של וינה עם הזמר תיאודור ביקל כקריין ובניצוחו של זלצר, 'קינה ליצחק', רקוויאם לזכרו של יצחק רבין, אשר נוגנה ב-1998 ע"י התזמורת הפילהרמונית הישראלית בניצוחו של זובין מהטה.

זלצר שילב בלחניו מגוון סגנונות מוזיקליים, מבלדות ועד פופ. שיריו הם חלק מהרפרטואר הקבוע של זמרים רבים והם מושרים בערבי שירה-בציבור ומעל גלי האתר. יהורם גאון הרבה לבצע את שיריו של זלצר, ומלבד השירים מ'קזבלן' בולטים גם השירים 'הנני כאן', 'השר משה מונטיפיורי', 'לא נפסיק לשיר', 'אני עושה לי מנגינות', 'בית אבי', 'המלחמה האחרונה' ועוד. הוא גם תרם רבות לשימור תרבות היידיש והלדינו, בזכות השירים הרבים בשפות אלה שהוא הלחין או עיבד לאורך השנים.

פעילותו רבת השנים זיכתה את דובי זלצר בפרסים רבים ובהם: פרס 'כינור דוד' כמלחין השנה (1966), פרס אקו"ם על מפעל חיים (1984), פרס האקדמיה לקולנוע ישראלי על מפעל חיים בכתיבת מוסיקה לסרטים (1997), פרס קרן לרנר על מפעל חיים לתרומה לתרבות היידיש (2000), פרס מגן הכנסת על מפעל חיים בשטח הזמר העברי (2003) ופרסים נוספים.

בשנת 2007 זכה דובי זלצר בפרס שר התרבות בתחום הזמר העברי למפעל חיים. השופטים נימקו את קבלת הפרס במילים הבאות: "זלצר הוא אחד היוצרים הפוריים והמגוונים ביותר בשדה הזמר הישראלי... הוא ידע לשקף את ההוויה המקומית של ארץ ישראל בלחנים מקוריים ובשירים המושרשים היטב בנוף חיינו. שיריו אהובים ומושרים בערבי שירה בציבור, זוכים לעיבודים חדשים והם מבוצעים על ידי זמרים שעוד לא נולדו כששירים אלה הוקלטו לראשונה וכיכבו במצעדי הפזמונים."

בשנת 2009 קיבל דובי זלצר את פרס ישראל בתחום הזמר העברי.