משה וילנסקי הוא מהמוסיקאים הבולטים בזמר העברי. הוא שיקף בעבודתו את ההיסטוריה של מדינת ישראל, ושיריו הפכו לנכסי צאן ברזל.

הוא נולד ב-17 באפריל 1910 בוורשה, פולין. נטייתו וכישרונו למוסיקה נתגלו כבר בגיל ארבע, עת פרט על הפסנתר משמיעה, אך רק מאוחר יותר החל ללמוד נגינה בצורה מסודרת ושיטתית. בגיל 13 הצטרף לתנועת 'השומר הצעיר', שם למד לראשונה את שירי ארץ ישראל של אנשי העליות הראשונות. בשנת 1932 סיים וילנסקי את לימודיו בקונסרבטוריון הממלכתי בוורשה בקומפוזיציה וניצוח, ובאותה השנה עלה עם משפחתו ארצה.

עם עלייתו ארצה, החל משה וילנסקי לעבוד בתיאטרון "המטאטא" כמלווה בפסנתר ומלחין, ובמקביל חיבר שירים ומוסיקת רקע לסרטים של 'יומני כרמל' ולסרטי תעודה שהפיקו קק"ל וקרן היסוד.

כחלק מהאמנים אשר ניסו בשנות ה-30 ליצור פולקלור חדש בא"י ואשר שמו דגש על הצד האתני של השירים, נחשף וילנסקי אל שירת יהודי תימן, וחיבר מספר שירים בהם בלט הגוון המזרחי, כגון: 'גדליה רבע איש' ו'אלימלך' שכתב נתן אלתרמן.

ב-1944 היה משה וילנסקי למנהל המוסיקלי ומלחין הבית של התיאטרון 'לי-לה-לו', שם הכיר את שושנה דמארי, אותה ליווה במרבית הקריירה שלה וכתב לה רבים מלהיטיה הגדולים, כגון: 'כלניות', 'אני מצפת', 'שולמית', 'מרים בת-נסים' ועוד. בתקופה זו נכתבו מרבית שיריו למילותיו של נתן אלתרמן.

במלחמת השחרור הכיר וילנסקי את המשורר חיים חפר, עימו חיבר שירים לצ'יזבטרון כגון: 'שיר החבלנים', 'צ'יזבט', 'היו זמנים', 'בת-שבע', 'זה הכל עניין של אופי', ועוד. בתקופת הקרבות סייר עם שושנה דמארי במשלטים, הופיע עימה בפני החיילים ואף הופיע עם שושנה דמארי בפני המעפילים שנעצרו במחנות בקפריסין.

בין השנים 1953-1949 יצא לשתי סדרות הופעות בארצות הברית, ועם חזרתו לארץ החל לכתוב שירים ללהקות הצבאיות, מרביתם ללהקת הנח"ל, תוך שיתוף פעולה פורה עם המשורר יחיאל מוהר בשירים כמו 'כרמלית', 'הורה ממטרה', 'יא משלטי', 'רחל רחל', 'מול הר סיני' ועוד. וילנסקי הלחין ללהקת הנח"ל למעלה מ-30 שירים ובסה"כ למעלה מ-70 שירים ללהקות הצבאיות. שירים בולטים נוספים היו 'הי דו די דו' (צוות הווי נח"ל), 'הנבל', 'כנרת אחרת' (להקת פיקוד הצפון), 'אילת' (להקת פיקוד הדרום), 'המלח שלי', 'חסקה' (להקת חיל הים) ו'שריונים 69' (להקת גייסות השריון).

בשנת 1961 החל משה וילנסקי לעבוד ב'קול ישראל' כאחראי על המוסיקה הקלה, הגיש תכניות זמר והיה המנהל המוסיקלי ומנצחה של תזמורת רשות השידור. במסגרת עבודה זו הוא דאג לשמר שירים עבריים שטרם הוקלטו והיה גם למנהל המוסיקלי של פסטיבל הזמר בסגנון עדות המזרח. הוא חיבר מוסיקה לסרטים ולתיאטרון וב-1965 הלחין שירים נוספים של אלתרמן, הפעם למופע 'שוק המציאות' שהעלו יונה עטרי אילי גורליצקי, בו בלטו 'לימון וצלחת' ו'בכל זאת יש בה משהו'.

יצירתו של משה וילנסקי בעלת סגנונות שונים ומגוונים. חינוכו המוסיקלי האירופאי הקנה לו את מיומנותו המקצועית ואפשר לו לבטא שילוב של תרבות אירופאית עם אווירת המזרח. הוא הלחין כאלף שירים ופזמונים למילותיהם של מיטב המשוררים והפזמונאים כגון: ביאליק, אלתרמן, יחיאל מוהר, עמנואל הרוסי, אלכסנדר פן, תרצה אתר, חיים חפר, יעקב אורלנד, חיים קינן, נתן יונתן, דן אלמגור, יהודה עמיחי, אהוד מנור, עמוס אטינגר, שמרית אור, יורם טהרלב ועוד רבים. מיטב הזמרים והזמרות נהגו לבצע את שיריו, כגון: שושנה דמארי, אסתר עופרים, חוה אלברשטיין, יהורם גאון ועוד.

משה וילנסקי היה ממייסדי אקו"ם, ובשנת 1983 זכה בפרס ישראל בתחום הזמר העברי. בנימוקי השופטים נאמר כי "וילנסקי הוא המתמיד שבמלחיני הארץ... שיריו ופזמוניו הראשונים נקלטו בישוב העברי והושרו בפי כל ורבים מהם מתנגנים עד היום". ב-1986 הוא זכה בפרס אקו"ם למפעל חיים ובתואר יקיר תל אביב.

בסוף שנת 1996 כתב אהוד מנור את השיר 'כשאני עומדת על במה' עבור שושנה דמארי. לבקשתה, החל וילנסקי להלחינו, אך הוא נפטר לפני שסיים, ושיר זה נחשב לשירו האחרון.

משה וילנסקי נפטר ב-2 בינואר 1997.