מאז יסודה של ה"הגנה" ב-1920, שאפו מייסדיה ומפקדיה להקים כוח צבאי עצמאי שיבטיח את ההתיישבות הציונית בארץ, אך בגלל תנאי קיומה של ה"הגנה" כארגון מחתרתי לא מומשה המגמה עד מלחמת העולם השניה. סכנת התקרבותן של חזיתות המלחמה לארץ-ישראל מצפון ומדרום והחשש מפני פלישה אפשרית של צבאות הציר או התקוממות ערבית הדגישו את הצורך בכוח יהודי עצמאי שיגן על היהודים ויישוביהם. האינטרס המשותף לבריטים ולציונות להלחם בגרמניה הנאצית ובנות בריתה יצר יחסי שיתוף עם הבריטים, שהעניקו לכוח היהודי את המסגרת הארגונית והמשאבים שנדרשו לקיומו.

פקודת ההקמה של הפלמ"ח (פקודת חירום מס' 2) היתה אחת מסדרת החלטות של "המפקדה הארצית", על שינוי ארגוני כולל ב"הגנה" והורתה בין היתר על הקמת תשע פלוגות מחץ. בפועל הוקמו באביב 1941 שש פלוגות בלבד (שכונו באותיות א'-ו'), אליהן גויסו חברי "הגנה" בעיקר מההתיישבות העובדת (קיבוצים ומושבים), רובם מבין ותיקי הפו"ש (פלוגות השדה), "פלוגות הלילה" וכד'. יצחק שדה נתמנה על-ידי המפקדה הארצית לקצין המטה המופקד על אימון הפלוגות, ולמעשה הפך למפקד הפלמ"ח בפועל.

מימיו הראשונים של הפלמ"ח תפסו פעולות ההסברה, החינוך והתרבות מקום חשוב בעבודת המטה וביחידותיו מתוך כוונה לטפח את רוח היחידה. המפקדים האמינו בכוחה המחנך של פעילות תרבותית-הסברתית, והקדישו לה את תשומת-הלב והמשאבים הנדרשים, הן לטיפוח החיל כפרט והן לחיזוק המסגרת החברתית של היחידה (המחלקה, הפלוגה, הגדוד והחטיבה), באמצעות יצירת דפוסי הווי מיוחדים. בתחילה היו אלה עלונים יחידתיים בעלי תוכן עשיר בתחום הערכי-חינוכי, הצבאי והמדיני שגם ביטאו את הווי החיילים, דיווח על פעולות, קטעי הומור וכדומה.

הפלמ"ח אימץ גם סמלים וטקסים שהיו מקובלים בתנועות הנוער החלוציות, כגון: התכנסות סביב המדורה עם "פולחן" הפינג'אן והצ'יזבט, מסעות ברחבי הארץ, היעדר גינוני דרגות וכד', פעולות שתרמו לגיבוש תחושת הייחוד של חברי הפלמ"ח, לגאוות היחידה ולאחוות הלוחמים.

עם החלטת האו"ם ב-29 בנובמבר 1947 על תכנית החלוקה ועל הקמת מדינה יהודית בחלק מארץ-ישראל, הגיבו הערבים באלימות גוברת, בפגיעה בתחבורה היהודית ובמצור על ירושלים וישובים אחרים, אך הפלמ"ח היה ערוך ומוכן לפגוש את האויב ולהגן על הישוב היהודי במלחמה שהפכה להיות מלחמת העצמאות.

בנובמבר 1948 פורק מטה הפלמ"ח ויחידותיו נטמעו בצבא ההגנה לישראל. עשרות ממפקדיו השתלבו בשלד הפיקוד העליון של צה"ל במשך תקופה ארוכה ובדרגים הגבוהים ביותר וכן במערכת הביטחון. צה"ל אימץ יסודות רבים ממורשת הפלמ"ח, וכדי לשמור משהו מאופיו החלוצי והערכי של הפלמ"ח, הוקם בצה"ל חיל הנח"ל (נוער חלוצי לוחם).

במהלך מלחמה העצמאות פעלו בארץ תשע להקות צבאיות, כאשר הבולטות ביותר מביניהן היו 'הצ'יזבטרון' (שהיתה הלהקה המשמעותית ביותר במלחמת העצמאות), 'החישטרון', להקת 'אילון' ולהקת 'הכרמל'. פעילות הלהקות כללה מחזות, שירה, ריקוד וקטעי קריאה, ותרומתם לצביון הלהקות הצבאיות שלאחר קום המדינה היתה רבה, ושירים רבים של להקות אלה מוכרים ומושרים עד היום.

בין כוכבי להקות אלה ניתן למנות את: חיים חפר (מקים הצ'יזבטרון), שייקה אופיר, נעמי פולני, יואל זילברג, שלמה בר-שביט, אוהלה הלוי, מאיר נוי, יהודה אפרוני, שמואליק רוזן, שמואליק סגל, אריק לביא, אמיתי נאמן, שולמית לבנת ויפה ירקוני.

הלהקות שפעלו במלחמת העצמאות היו :

- להקת הצ'יזבטרון

- להקת הכרמל

- החישטרון

- להקת אילון

- הלהקה הצבאית הארצית

- להקת חיל הים

- להקת אלכסנדרוני (להקת חזית ב', להקת השרון)

- להקת צלילי הקסם

- להקת תל-ליטוינסקי