בסוף שנת 1939, מספר חודשים לאחר פרוץ מלחמת העולם השניה, יזם משה שרת (אז שרתוק), ראש המחלקה המדינית בסוכנות היהודית, תוכנית גיוס לצבא הבריטי מקרב בני היישוב העברי בארץ ישראל, ולהילחם בשורותיו באויב הגרמני תחת דגל עברי.

כמו קובעי המדיניות, שהיו חלוקים בדעותיהם לגבי ההצטרפות לצבא הבריטי במלחמתם בגרמנים, גם יחסו של ארגון ה'הגנה' להתנדבות לשורות הצבא הבריטי היה מעורב: הארגון אמנם עמד בראש המאבק נגד השלטון הבריטי, אך מצד שני היה עליו לנקוט בקו הדוגל בשיתוף פעולה עם הבריטים. ראשי ה'הגנה' ייחסו חשיבות רבה להתגייסות לצבא הבריטי גם כי ראו בכך דרך לבניין כוחו הצבאי של היישוב העברי, וגם לרכישת ניסיון צבאי מקצועי שישמש בעתיד למימוש מטרות לאומיות.

גם הממשל הבריטי הסתייג בתחילה מהגיוס מחשש כי היהודים, שיוכשרו להיות חיילים, יוכלו בעתיד להיות הגרעין לצבא יהודי עצמאי שעלול להילחם נגד הצבא הבריטי, במיוחד כשבדיוק הסתיים דיכוי המרד הערבי הגדול, אך בקיץ 1941 הסתיימו הספקות עקב התקרבות הצבא הגרמני למצרים, ובארץ ישראל התעוררה מחדש התביעה להתגייס לצבא הבריטי.

במהלך מלחמת העולם השנייה התנדבו קרוב ל-10% מבני היישוב העברי בארץ-ישראל לצבא הבריטי. מרבית הגברים שירתו בפלוגות רגלים יהודיות אשר הרכיבו את שלושת גדודי הרג'ימנט הארץ-ישראלי, ומרבית הנשים שירתו בחיל העזר לנשים ובחיל העזר האווירי לנשים.

ראשיתן של הלהקות הצבאיות היא בלהקות הבידור שהוקמו באותן יחידות היהודים, יחידות שעם הזמן הרכיבו את הבריגדה היהודית. בתחילה היו אלה הרכבים קטנים ברמת הגדודים העבריים ובלטו מביניהם השחקן-קריין אליהו גולדנברג (אביו של דודו טופז), המשורר יעקב אורלנד והמלחין מרדכי זעירא בערבי שירה בציבור.

בצבא הבריטי פעל "שירות הבידור הצבאי הלאומי", (Entertainment National Services Association - ENSA) ה"אנזה", ובמסגרתו נערכו פעולות תרבות כמענה לצרכי החיל העברי. פעולות אלה כללו בעיקר שלוש להקות בידור, תזמורת צבאית-יהודית וערבי שירה בציבור, אך גם עיתונים ושירונים. יחידות בידור אלה הופיעו בארץ ומעבר לים כשהם מלווים את הכוחות הלוחמים, מעלים את המורל ומקלים על געגועיהם.

פעילותם של גופי הבידור במלחמת העולם השניה סללה את הדרך להקמת הלהקות הצבאיות בצה"ל, במלחמת העצמאות ולאחר קום המדינה.

 הלהקות שפעלו במלחמת העולם השניה היו :

- הלהקה הצבאית
- מעין זה
- קלעים קלעים