בסתיו 1947 הוקמה חטיבת "גבעתי" כחטיבת חיל השדה (חי"ש) של ההגנה ונקראה כך על שם כינויו המחתרתי של מפקדה הראשון, שמעון אבידן-קוך.

בתחילת 1948 החל גיוס חובה לצבא ההולך וקם, וטולי רביב, איש תיאטרון ובידור פנה אל מפקד החטיבה, שמעון אבידן, וקיבל את אישורו וברכתו להקים להקת בידור בחטיבה. טולי רביב היה הרוח החיה מאחורי הלהקה. הוא רכז סביבו בתחילה את אנשי הבמה בובי פנחסי, יפה ירקוני (גוסטין) ושרה קורנפלד (דגן) אשר שירתו בחטיבה, ויחד אלתרה החבורה תכנית קצרה. בהמשך הצטרפו ללהקה מגויסים נוספים בעלי כשרון משחק ושירה, וכך הוקמה להקת החישטרון (שמה הורכב מ'חיל שדה + תיאטרון'). הלהקה העלתה כשלוש תכניות.

במקביל, החלה התארגנות חדשה במחלקת התרבות הצבאית (מחת"ר) ונתקבלה החלטה לאחד את כל יחידות הבידור ללהקה אחת מרכזית. שמעון אבידן, מח"ט גבעתי, לא רצה לוותר, ועקף את ההחלטה בזה ששלח את חברי הלהקה לקורס אלחוטאים. אחרי קורס בן חודש ימים פעלו חברי הלהקה הן בתפקידים צבאיים והן כגוף בידור (בהפוגות ובעתות רגיעה).

הכוכבת הבלתי מעורערת של הלהקה הייתה יפה ירקוני (גוסטין), אלמנתו של יוסי גוסטין. גוסטין נפל בקרבות הבריגדה במלחמת העולם השניה, עליו כתב רפאל קלצ'קין את השיר 'אורי', ואותו ביצעה ירקוני במסגרת הלהקה. במהלך המלחמה נישאה יפה גוסטין לשייקה ירקוני, איש 'ההגנה', וכך קיבלה את שמה. יפה ירקוני הצטרפה ללהקה בעצם כרקדנית, אך עד מהרה הפכה לסולנית הלהקה בעידודו של טולי רביב. היא ביצעה בהופעות הלהקה גם שירים "סלוניים", שהיו מוכרים עוד מבית הקפה "צליל" שניהלה אימה.

שירים רבים מרפרטואר הלהקה נכתבו לה במיוחד ושירים אחרים היו מוכרים קודם לכן, ומרביתם הושרו בכל תכניות הלהקה. חלק משירי הלהקה הפכו נכס צאן ברזל, ומזוהים איתה ועם מלחמת העצמאות עד היום: 'האמיני יום יבוא', 'אל נא תאמר לי שלום', 'בערבות הנגב', שועלי שמשון' ו'אורי'.

לקראת קיץ 1949, כשנה לאחר הקמתה ועם שחרור מרבית חבריה, התפרקה להקת החישטרון.