צוות הווי של הנח"ל פעל לראשונה כבר ב-1952 במקביל לתחילת הפעילות של להקת הנח"ל.

בתחילה, היה תפקידו של צוות ההווי להכין תכניות אומנותיות לרגל העליה לקרקע של היאחזויות הנח"ל השונות, והרכבו כלל מוסיקאית (נעמי שמר), אקורדיוניסט (נחום היימן), צייר ושני מדריכי ריקודי-עם. בין החגיגות שימשו חברי הצוות כמדריכים בקורסי אמנות של הנח"ל.

הצוות פעל בצמוד ללהקת הנח"ל כהרכב נפרד, ותפקידו העיקרי היה לעבור ממשלט למשלט ומבסיס לבסיס על מנת ללמד את החיילים את שירי הארץ, מה גם שלא היה לו חומר מקורי משלו בתקופה זאת. אחד מכוכבי הצוות בשנות החמישים היה מנחם לייזרוביץ', המוכר יותר בשם רן אלירן. בהופעות משותפות של הצוות עם להקת הנח"ל נפגשו רן אלירן ונחמה הנדל, היכרות שהובילה לאחר שחרורם את הקמת הצמד "רן ונמה". חבר נוסף למחזור של רן אלירן היה שייקה פייקוב.

לאחר מלחמת ששת הימים, מכיוון שמכסת חברי להקת הנח"ל נתמלאה ולאור צרכי הצבא, נתגבשה מין להקה בהרכב קטן יותר שפעילותה התמקדה בביצוע שירים בלבד.

בתקופה זו הפיק הצוות מספר תקליטים שהתחרו בהצלחת להקת הנח"ל המקבילה. בתקופה שקדמה למלחמת יום הכיפורים, צומצם הרכב הצוות לשלושה זמרים בלבד ולאחר המלחמה הוא פורק. 

בוגריו הבולטים של צוות הווי הנח"ל בתקופה זו היו אופירה גלוסקא, צילה דגן ויזהר כהן. בוגרים מוכרים נוספים היו רותי בן-אברהם, ציפי זרנקין, נגה אשד ונאוה ברוכין (ששירתה גם בצוות הווי צנחנים).

לאחר סיום פעולתה של להקת הנח"ל החלו לפעול במסגרת הנח"ל עד סוף 1978 הרכבים מצומצמים, מעין צוותי הווי, שתרומתם התבטאה בבידור חיילים בלבד, ללא להיטים וללא הקלטות מסחריות.