ההתחלה
להקת הנח"ל היתה הלהקה הגדולה הראשונה והיא הוקמה כבר בתחילת שנות החמישים.
גיורא מנור, מפקד ובמאי הלהקה הראשונה, שהתגייס לצה"ל עם עבר של שחקן בתיאטרון הקאמרי, פנה לקצין החינוך של הנח"ל, אורי טאובס ולעוזרו, ארי הרצברג, והציע להם להקים להקה במסגרת הנח"ל. הרצברג התלהב וגיורא מנור החל לחפש שחקנים ללהקה. כך התקבצו סביבו יוסי בנאי, יונה עטרי, דובי זלצר, גאולה גיל, שמואל שי ואחרים.
החזרה הגנרלית של הלהקה התקיימה באולם קולנוע ברמת השרון, אך ההצגה לא הצחיקה את קציני המטה שהיו נוכחים באולם. הישועה באה מכיוונו של חיים חפר, שנכח גם הוא בהופעה, והסביר שהתוכנית הראשונה של הצ'יזבטרון היתה הרבה יותר גרועה. מנור אולץ להוסיף שירים להצגה ובסוף 1950 עלתה ההצגה הראשונה - 'מיריק מסתדרת'.

מידע נוסף על תחילת הדרך ניתן למצוא בסיפורו האישי של שמואל שי.

שנות החמישים
בשנות החמישים העלתה להקת הנח"ל 16 תכניות שונות ובהן שירים פופולריים רבים ומגוונים, אשר שיקפו את כל הסגנונות שרווחו באותה התקופה. בתחילה דמו סגנון ההופעה והעיבוד המוסיקלי לאלו של הצ'יזבטרון, ועם הזמן (בעיקר עם כניסתה של נעמי פולני לעבוד עם הלהקה) עלתה רמת הביצוע באורח משמעותי.
בשנים הראשונות הקליטה הלהקה את שיריה באופן מצומצם לרדיו בלבד, ורק מאמצע שנות החמישים החלה להפיק אלבומים מסחריים, תוך הקלטת שירי התכניות הראשונות בסדרה של שישה אלבומים.
בשנים אלה הושם דגש על עבודת צוות בלהקה, למרות נוכחותם של כוכבים בולטים כמו יונה עטרי, חיים טופול ואורי זוהר, למשל, מה גם שהחשיפה לציבור היתה מצומצמת בגלל אמצעי התקשורת הדלים של אותה התקופה.

                         .

שנות השישים
בתחילת שנות השישים חלו שינויים רבים בלהקה, בעיקר בהפקה המוסיקלית. אל האקורדיון הצטרפו כלי הקשה, תופים, חצוצרה וסקסופון וללהקה גויסו נגנים כחברים מן המנין, בנוסף לשחקנים וזמרים. במסגרת התכנית "שמש במדבר" בשנת 1963 הכירו דני ליטאי, שהיה האחראי על העמדת הפזמונים, ויאיר רוזנבלום, אקורדיוניסט הלהקה, קשר שהפך את השניים ברבות השנים לצמד המוביל של הלהקות הצבאיות.
במלחמת ששת הימים לקחה הלהקה חלק פעיל בהעלאת מורל החיילים, תוך ליווי צמוד של הכוחות הלוחמים בסיני וברצועת עזה. באל-עריש אף נפתחה לעברם אש (ללא נפגעים). לאחר המלחמה הגיעה פופולריות הלהקה לשיאים חדשים, בעיקר בזכות שיתוף הפעולה יוצא הדופן של דני ליטאי ויאיר רוזנבלום בבימוי, בהלחנה ובהפקה המוסיקלית המגוונים, שאפשרו לחבריה לבוא לידי ביטוי הן כלהקה והן בשירת סולו ולנגנים (דני סנדרסון, אלון אולארצ'יק, מאיר פניגשטיין) ניתן חופש פעולה רחב, שהשפיע רבות על אופיה המוסיקלי של הלהקה.
תקופה זו התאפיינה בלהיטים רבים אשר זכו לתהודה חדשה עם תחילת שידורי הטלוויזיה בישראל וסולנים הפכו כוכבים, כמו מוטי פליישר, מירי אלוני, שולה חן, אופירה גלוסקא ואחרים.

שנות השבעים
בתחילת שנות השבעים נהנתה הלהקה מההצלחה של תכניותיה האחרונות, ועם שחרורם של מוטי פליישר ומירי אלוני, דרך כוכבם של גידי גוב וירדנה ארזי, כוכבי התכנית "הפלנחניק" מ-1971 שעמדה בסימן שלושים שנה לפלמ"ח. לאחר מלחמת יום הכיפורים עלתה תכניתה האחרונה של הלהקה במתכונתה הרחבה, ועקב בעיות תקציב וכח-אדם הועלו עד סוף 1978 תכניות נוספות בהרכבים קטנים ובהפקה מצומצמת שלא כללה הקלטות, מה שהביא לדעיכה עד לפירוק הלהקות ע"י הרמטכ"ל רפאל איתן.
הנח"ל, כארגון חינוכי וחלוצי, הפך את להקת הנח"ל כבר בתחילת דרכה לגורם מפתח בזמר העברי. הלהקה היתה כלי חינוכי ותרבותי, שיריה הפכו נחלת הכלל אז והיום, ובוגריה הרבים ניצלו את שירותם בלהקה כדי לפתח קריירה בעולם המשחק, הזמר והבידור מחוץ לצבא כמו כוכביהם של הלהקות האחרות.
בהיותה מודל לחיקוי לשאר הלהקות הצבאיות ובתרומתה לתרבות הזמר, ניתן לומר שלהקת הנח"ל היא הלהקה החשובה ביותר בתולדות מדינת ישראל.

שנות השמונים
עם חידוש הלהקות הצבאיות בשנות השמונים, היה זה טבעי שפיקוד הנח"ל יקים את הלהקה מחדש וב-1985 עלתה התכנית הראשונה של הלהקה, 'התחדשות', שהיתה מוצלחת יותר מאלה שבאו אחריה.