הלהקה הצבאית העברית הראשונה הוקמה באוגוסט 1942 לפי בקשה של הוועד למען החייל היהודי.

הקמתה של 'להקה צבאית לחיילים יהודים' היוותה ביטוי נוסף לחתירתם המתמדת של הלוחמים היהודים להדגיש את ייחודם התרבותי והלאומי במסגרת השירות בצבא הבריטי. תפקידה של הלהקה היה לערוך הצגות, מסיבות וקונצרטים ביחידות העבריות החונות בארץ ובחו"ל. מקום מושבה של הלהקה נקבע במחנה האימונים המרכזי בסרפנד (צריפין של היום).

בגרעין המייסד של הלהקה היו המשורר יעקב אורלנד, שהיה אחראי לטקסטים (ובהמשך הצטרף אליו יצחק יצחק), מרדכי זעירא, שהיה המנהל המוסיקלי, וצבי פרידלנד, במאי תיאטרון 'הבימה' שמונה לתפקיד מנהל הלהקה. מאוחר יותר הצטרפו הרקדן-שחקן-פנטומימאי יליד אוסטריה, מנחם רודין, ככוריאוגרף, והצייר אריה ארוך שהיה אחראי על התפאורות. עוזר הבמאי היה אליהו גולדנברג.

פעילות הלהקה כללה נשפים, כנסים, מסיבות בבתי חולים צבאיים, תפילות שבת וחג, שידורים ברדיו, מסיבות במועדוני חיילים, קונצרטים מוסיקליים ושירה בציבור, שהיוותה מרכיב מרכזי בפעילות הלהקה, כולל הדפסת שירונים, לימוד שירים והפצתם.

שמה של הלהקה בפי הבריטים היה "Palestine Concert Party" אך כולם הכירוה בתור "הלהקה הצבאית". לאחר 11 חודשים של פעילות דלילה התפרקה הלהקה, חלק מחבריה השתחררו, חלק הצטרפו ליחידות הלוחמות ואילו השחקן-קריין אליהו גולדנברג המשיך לפעול לבדו. אמנם הלהקה לא שרדה לאורך זמן, אבל אין ספק שהיא הכינה את הקרקע ללהקות שבאו אחריה.